חיים באר הוא אחד מסופרינו, אנשי דור המדינה, אבל היה ועודנו האיש שבחוץ. הוא התחיל מאוחר הרבה יותר מיהושע ועוז, אך במובנים מסוימים גם הקדים אותם בהרבה. את "חבלים" האוטוביוגרפי, כתב חמש עשרה שנה לפני שעוז נדרש לעלילת חייו, ואולי תמיד הרגיש שעלילתו אחרת, בהינתן שגדל בסביבה חרדית. במובן זה היה קרוב יותר לביאליק, ברנר ועגנון המתפקרים מאשר לעוז, גרוסמן ויהושע, שגדלו כבר לציונות החילונית מעיקרה. 

באר גורם לנו לחשוב על המתח בין האיש והתקופה, הזמן והמעשה.  במובן אחד הוא אדם שהזמן מסרב לחול עליו באותה שרירותיות של השעון הרגיל, ובאחר, הרי תמיד היה כזה תלמיד חכם, צעיר וזקן גם יחד. מתרוצץ לאורכה ולרוחבה של המדינה, תמיד חושב שיש משהו מוחמץ, ותמיד הוא גם איש השעה, שיודע לנתח בחריפות יתרה את הסיטואציה הפוליטית כאשר חבריו מיישרים שורות רק אחריו, כך גם בעת הזו, שהציג את אחד מכתבי האישום החריפים ביותר בציבוריות על מעשיו של נתניהו ובזאת נתן גיבוי למחאת בלפור כפי שאף סופר לא טרח או העז. חיים באר הוא שאלה מהלכת של זמן, תקופה וגם של תוקף,  וככזה הוא מעניין אותנו ביותר בעת כזו של חילופי ערכים ותהפוכות.

אוריין מוריס מארח לשיחה את הסופר- חיים באר