אמו של הבמאי כבר  בת 95, אך בתוך ראשה היאדיין בת עשרים – צוחקת, מעשנת, שרה ומנשקת. היא מרותקת למיטה, והוא מבלה לצדה שעות של קרבה, הנעות בין צלילות מוחלטת ודעתנית לבין רגעים של אובדן זיכרון, שבהם היא משתמשת בשפה אחרת: שפת הליטוף. סרט שופע הומור, שמחה ואופטימיות, גם כשהוא נוגע באפשרות הפרידה הקרובה. ישראל / בלגיה 2015, 70 דקות, צרפתית, תרגום לעברית ולאנגלית. זוכה פרס הסרט הישראלי הטוב ביותר בפסטיבל דוקאביב 2015.  ביגלאייזן עצמו זכה בפרס הבמאי המצטיין מטעם פדרציית מבקרי הקולנוע פדאורה. לאחר ההקרנה מפגש עם במאי.