את הספר רחוב ירמיהו שכתבה ליבי דאון, איירה המאיירת לנה גוברמן.

איורים הם יצירות האמנות הראשונות שאנו פוגשים בילדותנו. במפגש עם איור משובח מתקיימים כל המאפיינים של התבוננות ביצירת אמנות מעולה: העונג, הריגוש, פענוח המסר

וזיהוי התקופה והמקום.

לנה גוברמן משתמשת בטכניקה לא אופיינית לאיור: משטחי הצבע עשויים פיסות בד בשלל צבעים והקווים רקומים בחוט ובמחט. טכניקה זו, שהיא מקובלת באמנות עממית, עשויה בספר שלפנינו בווירטואוזיות יוצאת–מן–הכלל, בתשומת–לב לפרטים ובהקפדה רבה על סוגי הבדים, על גוניהם ועל מיקומה המדויק של כל פיסת בד. המאיירת היא מעין אוצרת של חומרי הגלם. והנה, על אף עבודתה הקשה והכמעט סיזיפית, התוצאה קלילה ואגבית. על אף שהוא מודפס על נייר, העין המתבוננת כמו ממששת את חומריות הבדים, ועל אף שהמילים רקומות בגוף האיורים, האוזן שומעת את המולת הקולות והרעשים. כמו ספרה הקודם של גוברמן שזכה אף הוא בציון לשבח, גם ספר זה יוצר אווירה עירונית מקומית ומובהקת של שכונה תל–אביבית רוחשת חיים.