העיסוק במקום ובנוף הנו רב-פנים: ריאלי ומדומיין, מקומי ומרוחק, ביקורתי ועם זאת חדור געגועים.
מרכיבי הנוף השונים מהווים מרחב רגשי טעון הפורס מגוון אפשרויות. העבודות בתערוכה כמו מודעות למאבקים התמידיים המתקיימים בין הנראה לנסתר. מצד אחד קשר, שייכות והזדהות עם המקום ומצד שני תלישות, היעדר קשר, חוסר הזדהות וניתוק מכל מה שמסמנים הגבולות המוכרים והידועים.
ארבעת האמנים מתייחסים לקו התפר שבין הקיים לבלתי מושג, בין העבר להווה, בין מקום מסוים שאולי קיים למקום אחר אולי בדוי, בין מצב תודעתי ספציפי- להרהורים במרחבי הנפש, בין המציאותי לוירטואלי, בין האינטימי לציבורי. זהו מקום שגבולותיו החיצוניים והפנימיים פרומים, מקום שהשוכנים בו חווים טרנספורמציה מתמדת, מצב של אי סדר וארעיות המאיים על גבולות הרציונליות.