לפני שנה וחצי, באחד הבקרים הראשונים בהם חיממה השמש את האדמה בשלהי חורף סוער, אמא שלי הפסיקה לנשום. הפגישה הזו עם המוות, הפיזי, וההכרה שבאה בעקבותיה היא כל כך מטלטלת, שהיא עלולה לזרוק אותך לתוך אזורים של חוסר תכלית, שבהם אין טעם. יש כלום.

בחרתי שהתמה המרכזית שתשזור את האירועים בבית מיכל השנה, תהיה 'על החיים ועל המוות' .

הייתה שנה מעניינת ומלאת מחשבה ורגש.  המפגשים התייחסו למוות ביצירה, לצער הפרידה ולפחד המוות, לפרידה מאם, לרקוויאם יהודי, לשירי המוות היפנים , לגיבור הטרגי , לבחירה , למשחק החיים, לתשוקה, לחשיבות המגע, היש, למשמעות, למשמעות שיש ליצירה בחיי אדם, לתעוזה, לאומץ לב.  

היו מפגשים בהם חשבתי לעצמי שאני ברת מזל, שיכולתי לגייס לטובת עצמי את מיטב היצירה והרעיונות כדי שילוו אותי בשביל העצב והצער ויעזרו לי להבין גם בלב. וגם הבית הזה קשור למוות ולחיים .

כשהייתה בת 12, מיכל (מיקי) כהן,  שהתה עם משפחתה בעיר ניוטון במדינת מסצ'וסטס. 
בביקור ראשון באגף ספרי הילדים בספריה הציבורית בעיר, היא הופתעה לגלות שהילדים מוזמנים לעיין בספרים, למשש, להריח ולעלעל בדפיהם לפני שהם בוחרים איזה ספר לשאול, אם בכלל. 
עד אז הכירה רק ספריות בהן ספרנית מלומדת הייתה ממליצה לילדים על ספרים מתאימים, 
הייתה נעלמת מאחורי דלפק גבוה וחוזרת עם ספר או שניים בידה. מיקי החליטה שיום אחד, גם היא תקים מקום כזה, בו ילדים סקרנים, אוהבי ספרים, כתיבה ואמנות ירגישו חופשיים. בית לילדים ולספרים.

בערב סוכות, 1978, יום הולדתה ה17, מיקי נהרגה בתאונת דרכים 
בטיול לסיני עם חברים אהובים.

מיקי למדה בבית ספר סמילנסקי ברחובות ומאוחר יותר בבית ספר דה-שליט וקציר. 
היא היתה ברוכת כשרונות, ציירת נפלאה וכותבת קולחת ורגישה. 
היא אהבה לעצב ולתפור את בגדיה, היתה מקורית בחשיבתה, מרדנית ופרובוקטיבית. 
היא שנאה להצטלם ואהבה ללכת יחפה וזקופת קומה. 
היא השאירה מתגעגעים את הוריה יעל וירון ואת אחיה, תמר, רות ויונתן. 

כבר 30 שנה בית מיכל מפיח חיים בהשראתה , יום יום : מתקיימת בו התמצית של הנוכחות שלה שנשארה בעולם,  יצירה, מחשבה חופשית, , אמנות , אהבה לספרות שירה ומילים , איור , ציור  יופי, כישרון , אינטימיות , קשב וחוכמה.

כל אלה נמצאים בקן חמים ונעים של תרבות, נעים לבוא לכאן, לשהות כאן, ללמוד על העולם, יש כאן הזמנה גם לילדים וגם למבוגרים,לפתוח חלונות לעולם הדעת והלב, כמו שתרבות ואמנות טובה יכולה לעשות. ומה שקורה כאן בבית מיכל ובמיוחד השנה האחרונה, והשקיקה שבה אתם באים לכאן, יש לה מקום נכבד בחיים שלי, היא בעלת משמעות עבורי. 

דפנה מנור